שמחון נ' מתן המרכז להחזרת משכנתא בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה על סך 4,600 ₪ בגין הסכם שנערך בינו לבין הנתבעת ועניינו השגת תמהיל משכנתא אופטימאלי עבור התובע על ידי הנתבעת וביצוע ההליך אל מול הבנק המיועד.

אין חולק כי עבור השירות, כמפורט בהסכם, שילם התובע לנתבעת סכום כולל של 4,000 ₪.

1.בכתב התביעה טען התובע כי נאמר לו על ידי נציגי הנתבעת כי הושגו עבורו תנאי הלוואה טובים מהקיימים, כך שהתובע יחסוך סכום המוערך ב- 21,900 ₪ נטו.

אולם, משביקש התובע לחתום על המסמכים המתאימים בבנק המיועד, הסתבר שאין מדובר במספר התשלומים אותם הציגה הנתבעת לתובע וכי לא הושג לתובע חיסכון אלא עליו להוסיף סך 4,484 ₪, באם יבחר במסלול אותו הציעה הנתבעת.

בסופו של יום, התובע לא התקשר בהסכם לקבלת משכנתא עם הבנק המיועד ועתר לחיוב הנתבעת בתשלום ההפרש שלא נחסך, על פי הצעת הנתבעת ובתשלום ההוצאות שנגרמו לו.

2.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובע ביקש ליטול משכנתא בכל מקרה מבנק אחר וכי ניתנה לתובע הנחה משמעותית בשכר טירחת הנתבעת. לתובע הוצג אישור עקרוני מהבנק המיועד לקבלת משכנתא בתנאים משופרים מאלה שהיו לו קודם לפנייתו לנתבעת. עיקר החיסכון טמון בשוני בשיעור הריבית שאושר לתובע אל מול השיעור בו הוא חוייב בטרם פנה לנתבעת.

התובע מוזמן לחתום גם כיום על תנאי המשכנתא אותם השיגה עבורו הנתבעת, אך לא עשה כן עד כה.

3.בדיון שנערך בפני חזר התובע על עיקר טענותיו, טען כי ניסה להשיג מספר פעמים את נציגי הנתבעת ואף טיפל בכל הניירת שנדרשה עבור עבודתה, אך בפועל לא הושגו תנאי משכנתא טובים כמובטח.

4.נציג הנתבעת טען בדיון, בתמצית, כי על בסיס מקצועיותו וניסיונו, אכן הושגה עבור התובע משכנתא בתנאים טובים יותר.

5.עיינתי בטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובנספחיהם.

יובהר כי התובע לא עתר לחיוב הנתבעת בהשבת שכר הטירחה ששילם לה, אלא לחיובה בתשלום ההפרש בין מה שעתיד היה לחסוך, כפי שהוצג לו ע"י הנתבעת, לבין מה שהיה נגבה ממנו בפועל, לו היה מתקשר בהסכם משכנתא חדש עם הבנק המיועד.

שעה שהתובע מאשר כי, הלכה למעשה, לא התקשר בהסכם כלשהו עם הבנק המיועד שהוצע על ידי הנתבעת, לא הוכחה זכאותו לסעד שנובע מההפרש אותו עתיד היה התובע, לטענתו, לשלם, נוכח ההתקשרות עם אותו בנק.

6.יחד עם זאת, בעוד נספח 1 לכתב התביעה אכן לכאורה מעיד כי הוצג לתובע חיסכון בסך 21,900 ₪ עפ"י התמהיל המוצע, הרי אין בו התייחסות לכך שעפ"י הצעת הבנק המיועד היה התובע מחויב ב – 6 תשלומים נוספים מעבר לאלה המופיעים בנספח 1. מכאן, סכום החיסכון שהוצג לתובע ע"י הנתבעת היה נמוך יותר, ויכול אף שהתמהיל המוצע לא היה מביא לחיסכון כלל.

לעניין זה ייאמר כי איש מבעלי הדין לא הציג בפני בית המשפט תחשיב מלא ומפורט כנדרש לשם השוואה בין ההלוואה הקיימת לתמהיל שהוצע.

לא נעלם מעיני כי הנתבעת טוענת לשינוי בשיעור הריבית שהשיגה לתובע בתמהיל המוצע וכעולה מאישור הבנק המיועד, אך גם הנתבעת לא הציגה תחשיב כולל ומפורט לביסוס החיסכון הנטען (וכאמור, נספח 1 איננו מספק לעניין זה). לכך יש להוסיף כי אף הנתבעת טענה בכתב הגנתה לחיסכון של "אלפי שקלים" בלבד בשל התקופה הקצרה של ההלוואה, כאשר נספח 1 מציין לכאורה חיסכון בסך 21,900 ₪ נטו.

לפיכך, המצג שהוצג לתובע בדבר היקף החיסכון שיינתן לו, לא בוסס כדבעי. בהסתמך על אותו מצג פעל התובע, כנטען בתביעתו ובעדותו בפני, לשיתוף פעולה עם הנתבעת ולהשגת המסמכים הדרושים לקבלת ההצעה החלופית. פעולות, אשר בסופו של יום, ספק אם היה בהן כדי להוביל לקבלת החיסכון המובטח.

7.בשל כך, מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין הסתמכותו על המצג האמור בסכום כולל של 1,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 14 יום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.